משפט תעבורה – מהי בדיקת נשיפה?

מהי בדיקת נשיפה – המקור החוקי

הפרק שישי לפקודת התעבורה, עוסק בבדיקות שכרות. סעיף ההגדרות, סעיף 169א לפקודת התעבורה, מגדיר את "בדיקת הנשיפה" בקובעו, כך: "בדיקת נשיפה" – בדיקת אויר נשוף של אדם באמצעות מכשיר שאישר שר הבריאות,

בהתייעצות עם שר התחבורה, בהודעה ברשומות, והמכשיר מראה את ריכוז האלכוהול באוויר הנשוף או את שווה ערכו בדמו של הנבדק בדוגמה של נשיפה שסיפק אותו נבדק".

משפט תעבורה – בדיקת שכרות

פקודת התעבורה אוסרת נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סמים מעל המידה הקבועה. סעיף ההגדרות, מבהיר מהי 'המידה הקבועה' לצורך העניין וקובע:

""המידה הקבועה" – ריכוז אלכוהול לפי אחד מאלה:

(1) חמישים מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם;

(2) ריכוז אלכוהול באויר נשוף ברמה שוות ערך לריכוז האמור בפסקה (1), או 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אויר נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה".

החוק מסמיך שוטר לעצור נהג לצורך ביצוע בדיקת אלכוהול. בדיקות כאלה יכול שיהיו על ידי בדיקת דם, בדיקת שתן או בדיקת נשיפה. אנו נעסוק בבדיקת הנשיפה על היבטיה.

בדיקת נשיפה מהי?

בדיקת הנשיפה מקובלת ונפוצה בקרב שוטרי התנועה. סעיף 169ד לפקודת התעבורה מעגן בחוק את בדיקת הנשיפה ומסמיך שוטר לעצור נהג ולדרוש ממנו לבצעה.

באמצעות בדיקת הנשיפה ניתן לאמוד את כמות האלכוהול באוויר היוצא מראותיו של הנבדק, כאשר האחרון נושף לתוך המכשיר. יש להקפיד, בטרם ביצוע הבדיקה, להמתין כ-15 דקות עת יינדפו אדי האלכוהול מפי הנבדק.

בדיקת הנשיפה נעשית בו במקום והתוצאה מתקבלת מייד. בתום הבדיקה, ינפיק המכשיר פלט בו מצוינת רמת האלכוהול בגופו של הנבדק. פלט זה משמש כראיה לכל דבר ועניין.

במידה ותוצאות בדיקת הנשיפה מראות ערך הגדול מ-240 מיקרוגרם ביחס לליטר אוויר, או אז ייאושם הנהג בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. בסמכותו של שוטר, בדרגת פקח ומעלה, לפסול את רישיון הנהיגה, ל-30 יום, מיידית.

משפט תעבורה – עונש מינימום לפסלות רישיון

עונש המינימום בבית המשפט לתעבורה, עומד על שנתיים פסילת רישיון, ובמידה והנהג הורשע במהלך השנה שקדמה להרשעה, בנהיגה בשכרות, עונש המינימום שיקצוב לו בית המשפט, יעמוד על ארבע שנים.

בסמכותו של בית המשפט לתעבורה, להפחית מתקופת המינימום, בנסיבות מיוחדות שירשמו, אך לרוב הוא אינו משתמש בסמכותו זו ומשאיר אותה לנסיבות נדירות ומיוחדות.

סירוב לביצוע בדיקת הנשיפה – המשמעות במשפט

סירוב לביצוע בדיקת הנשיפה הוא חד משמעית לא מומלץ . סעיף 64 לפקודת התעבורה יוצר חזקה לפיה, בנסיבות בהן סירב נהג לביצוע בדיקה לגילוי אלכוהול, יראו אותו כאילו עבר עבירה של נהיגה בשכרות, ועליו מוטל הנטל להוכיח אחרת.

מכאן שדין זהה לנהג הנתפס נוהג תחת השפעת אלכוהול ובדיקת הנשיפה מוכיחה זאת, לבין נהג המסרב לבצע את הבדיקה האמורה. סירוב לבצע את הבדיקה, כמוה כהודאה באשמה, ואותו נהג יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק באשר לנהיגה בשכרות.

עם זאת, החזקה בדבר נהיגה בשכרות, תחול ובתנאי שהשוטר הסביר לנהג את משמעות סירובו זה להיבדק. סעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה, קובע כך: "שוטר הדורש מנהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה,

או דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד".

הווה אומר, בטרם תחול החזקה לפיה הסירוב כמוהו כנהיגה בשכרות, נדרשת המשטרה להוכיח כי הסבירה לנהג כדבעי את משמעות סירובו ותוצאותיו, בשפה ברורה ומובנת.

כלומר, במידה וימצא, כי המשטרה לא הבהירה לנהג, את העובדה כי סירובו להיבדק יוצר חזקה בדבר אשמתו, או אז חזקת האשמה לא תחול.