משפט תעבורה – עבירת ההפקרה

הפקרת אדם בדיני תעבורה ובכלל – כללי

בנסיבות בהן אדם פוגע באדם אחר, מוטלת עליו חובה מוסרית וחוקית לעצור מייד ולהגיש עזרה ראשונה וסיוע מיידי לאותו נפגע. הימלטות מהמקום, לאחר פגיעה, מהווה עבירה חמורה על דיני תעבורה ומבצעה יהא צפוי לסנקציה פלילית קשה.

הן המחוקק והן בתי המשפט בכל משפט תעבורה נוהגים בנוקשות עם עברייני תנועה המואשמים בהפקרת אדם פצוע, לאחר פגיעה בו, וכראיה לכך, העונש הקבוע בצדה של העבירה הנו החמור ביותר על פי דיני תעבורה.

משפט תעבורה – העונש בגין עבירה של הפקרת אדם על פי דיני תעבורה

עבירה של הפקרת אדם, לאחר פגיעה בו, הנה העבירה החמורה ביותר, מבחינת העונש הקבוע בצידה, על פי דיני תעבורה.

המחוקק, כפי שנקבע על פי דיני תעבורה, החמיר מאוד עם עונשם של עברייני התנועה שנמצאו מפקירים אדם, לאחר שפגעו בו.

ניתן לראות זאת על ידי גזרה שווה: בעוד העונש הקצוב בגין גרימת מוות ברשלנות עומד על שלוש שנות מאסר מקסימאליות, נקבע, כי בגין עבירת הפקרת אדם, עונש מאסר חובה בן שבע שנות מאסר מקסימום (ובנסיבות בהן קיימת ידיעה פוזיטיבית על פציעה – מוקצבות תשע שנות מאסר).

משפט תעבורה – מגמת הפסיקה

בתי המשפט הלכו בעניין זה על פי התווייתו הנוקשה של המחוקק. בפסיקתו, בית המשפט העליון, החמיר עם עונשם של מי שנמצאו עוברים על עבירת ההפקרה.

כך ברע"פ 10212/04 חיים ממן נגד מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 210, עסק בית המשפט העליון בנסיבות בהן נמלט אדם מזירת תאונה בה היו נפצעים.

בית המשפט העליון גזר על הנאשם מאסר בפועל למשך 24 חודשים יחד עם פסילת רישיון בפועל למשך 10 שנים (למרות שלא היו אבדות בנפש בתאונה).

בית המשפט העליון ציין בפסק דינו את החובה המוסרית של כל אדם, להושיט עזרה ולסייע לכל פצוע, בין אם הוא הגורם לפציעה ובין אם לאו.

משפטי תעבורה – גישת בימ"ש עליון

גישתו הנוקשה של בית המשפט העליון התבטאה גם בפסיקותיהם של ערכאות נוספות.

כך, בית המשפט העליון אשיר את פסיקת בית המשפט המחוזי, להטיל עונש בן 18 חודשי מאסר בפועל על נאשמת אשר נמלטה מזירת התאונה, לאחר שגרמה למותו של אדם ולפציעת ארבע נערות,

ונסעה לעבודתה, מבלי שדיווחה למשטרה, עד שלבסוף אותרה (רע"פ 9456/02 פורת נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו. ניתן ביום 07.11.02).

ב- ע"פ 12039/04 אורן אשר נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו. ניתן ביום 16.05.05) בית המשפט העליון דן בהחלתו של סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה.

את דברים אלו ניתן להשליך גם על ענייננו: "העבירה החמורה בה הורשע המערער, שעניינה בהפקרה לאחר פגיעה, קובעת עונש כבד של 9 שנות מאסר בצידה.

בכך באה לידי ביטוי השקפת המחוקק אשר להתנהגות המצופה מנהג שפגע באחר, גם אם לא באשמתו וגם במקרים בהם אין בסיוע על ידי הנהג הפוגע כדי להקל על מצבו של הקורבן.

עמדתו של המחוקק בהקשר זה הינה ברורה וחד משמעית. המבקש לנהוג בכביש נושא על כתפיו אחריות כבדה. במסגרת זו עליו לעשות כל שביכולתו לשמור על בטיחותם ושלמות גופם של האחרים העושים שימוש בדרך, בין אם כנהגים ובין אם כהולכי רגל.

האחריות המוטלת על הנהג אינה מתמצית אך בשמירה על כללי התנועה, אלא זו רחבה יותר וכוללת, בין היתר, הושטת יד למי שנפגע על ידו, גם במקרים בהם הפגיעה אינה כרוכה בביצוע עבירה על ידי הפוגע".

מגמת הפסיקה הנה ברורה. עבירת ההפקרה נחשבת לעבירה חמורה, על פי דיני תעבורה, אשר העונש הקבוע בצידה הולם את חומרתה.

כמו כן, בעת האחרונה, הפכה תופעה קלוקלת זו לנפוצה יותר ויותר, ולכן, קיים צורך אקוטי למגר אותה ככל הניתן, ולהעביר מסר חד משמעי, שהענישה בגינה תהא חמורה ונוקשה.